הבלוג שמציג את הצד של ההסטוריה שלא נעים לנו להכיר

יום שלישי, 21 באוקטובר 2014

התקשורת "שמאלנית" - או כיצד התקשורת כשלה ובגדה בתפקידה


שאני אומר התקשורת הישראלית כשלה בתפקידה, הדבר נכון גם לגבי מערכת החינוך הישראלית.
שני הגופים הללו שכחו מזמן את תפקידם ושניהם דואגים רק ללבות את הסכסוך הישראלי פלסטיני ולעשות דמוניזציה לצד השני.

אם התקשורת היתה אובייקטיבית (אפילו לא שמאלנית, פשוט מציגה את המציאות כפי שהיא באמת):
מהרגע שישראל כבשה (לא סיפחה!!) את השטחים, על התקשורת היה לזכור את תפקידה ולהזכיר לצופים ולקוראים, שישראל משנת 67 שולטת על אוכלוסיה אזרחית (בניגוד לרצונם).
על כן, יש לישראל אחריות גדולה, על פי אמנת ז'נבה, אוכלוסיה אזרחית בשטח כבוש היא אוכלוסיה מוגנת, דהיינו, צה"ל אמור לדאוג בראש ובראשונה לאוכלוסיה האזרחית בשטחים.
על התקשורת לסקר באופן תדיר את מצב זכויות האדם הפלסטינים.
העובדה שהתקשורת הישראלית לא עושה זאת, זהו כשלון בדמוקרטיה הישראלית.
למעשה, בחברה מתקונת, אם התקשורת הישראלית לא היתה מועלת בתפקידה בעניין זה, ארגון בצלם לא היה צריך לקום.
בתקופה שגלעד שליט היה בשבי, כל מהדורת חדשות הסתיימה בתזכורת לצופים "גלעד שליט בשבי החמאס כבר X ימים".
אם התקשורת הישראלית היתה עושה את המוטל עליה, כל מהדורת חדשות היתה מסתיימת כך:
"כיום צה"ל אחראי על חייהם של כשלושה מליוני פלסטינים כבר ארבעים ושבע שנה, השטח לא סופח לישראל ועל כן ישראל אחראית לשמור ולכבד את זכויותיהם.
כיום מתגוררים בניגוד לחוק הבינלאומי כחצי מליון מתנחלים ובכלא הישראלי יושבים כארבע מאות פלסטינים במעצר מנהלי- הם לא נשפטו, לא ראו עורך דין והם לא יודעים מדוע הם יושבים בכלא ומתי ישתחררו.
עכשיו נעבור לתחזית (ואז עוברים לתחזית מזג אוויר עם מפה שאינה כוללת את השטחים כיוון שהם מעולם לא סופחו!!)
אבל בתחזית בחדשות ובעיתונות הישראלית, לא רק שהשטחים כבר סופחו, אריאל מוזכרת כאילו היא עיר לגיטימית ואינטגרלית במרכז ישראל.

במערכת החינוך המצב יותר גרוע, כל שנה נשלחים אלפי תיכוניסטים להתנחלויות כמו חברון וגוש עציון כאשר המארגנים לא טורחים לציין אפילו את העובדה שהתלמידים עזבו את גבולות מדינת ישראל והם שוהים בשטח כבוש.
מיותר לציין שבמפות ארץ ישראל התלויות בכיתה, אין אזכור כלל של הקו הירוק.
למרות שתפקיד מערכת החינוך היא לאתגר את התלמידים ולפתח אצלם חשיבה ביקורתית, היא מעדיפה לתת מצג שווא של המציאות.

בעזרת התקשורת והאינדוקטרינציה במערכת החינוך נוצר שיח שגוי מיסודו:
אנחנו אמורים "לתת" או "לוותר" על שטחים, הקפאת בנייה בשטחים נתפסת כ"ויתור" (?!?!) ובנייה בשטחים נתפסת כ"אקט ציוני" בעוד שהיא למעשה מהווה הפרה בוטה של החוק הבינלאומי ונסיון חד צדדי להפוך את הסכסוך ואת השליטה על האוכלוסיה האזרחית לבלתי הפיכים.
איך היתה נראית המציאות אם התקשורת ומערכת החינוך היו דואגים להציג את המציאות כפי שהיא באמת?
אז דבר ראשון, ילדים שמגיעים לגיל גיוס היו מעלים את השאלה: "למה אני נשלח לשלוט על אוכלוסיה אזרחית מחוץ לגבולות המדינה שלי?"
אבל במציאות של היום, ילד מגיע לגיל 18, עומד במחסום הממוקם קילומטרים ממזרח לגבולות ישראל ולא מבין למה הוא בכלל צריך לתת לערבים לעבור במחסום? למה הם בכלל נמצאים בתוך המדינה שלו? ולמה לעזאזל אנחנו צריכים לוותר על חלק מהשטח  של המדינה שלנו בשביל אותם ערבים??

אבל חיילי צה"ל הם ילדים, יוצאי מערכת החינוך הישראלית, הניזונים אך ורק מהתקשורת הישראלית, ולכן הם לא יודעים מהי המציאות במלואה.
אני מניח שרק חייל טיפש יותר יכול באמת להיות צייטן ולמלא את תפקידו באופן נאמן בצבא ה"הגנה" לישראל בלי לשאול שאלות.

וכיצד המשא ומתן מוצג בתקשורת הישראלית?
ובכן מאז 1993 הציבור הישראלי נחשף אך ורק ל"הצעות הנדיבות" של ישראל למרות שבטאבה 2001 ובאנאפוליס 2008 המשלחת הפלסטינית הציעה הצעות הוגנות על בסיס חילופי שטחים ויחס  78%-22% וישראל סירבה.
התקשורת הישראלית מעולם לא שאלה את המנהיגים הישראלים מדוע סירבו להצעות הפלסטיניות אלא העדיפו להציג את המציאות בצורה כזו שיש רק צד אחד שמסרב וצד שני עם יד מושטת לשלום.
התקשורת לעולם אינה טורחת לבקר את ההצעות הישראליות הכוללות סיפוח גושים המבתרים את הגדה המערבית.
התקשורת הישראלית מציגה את ההצעות הישראליות כנדיבות וכויתור על שטחים שלמעשה מדובר בהצעות בגדר "עם כמה מהגזל שהמדינה שלי לקחה אתם מוכנים להשלים?"
התקשורת הישראלית גם לא מתרגשת מהיוזמה הערבית משנת 2002 וסירובה המתמיד של ממשלות ישראל להיענות ליוזמה זו (יוזמה הקוראת לישראל לעשות שלום עם הפלסטינים על בסיס הרעיון של חילופי שטחים ויחס 78%-22% ובתמורה כל מדינות ערב ינרמלו את היחסים עם ישראל).




תגובה 1:

  1. אני מציע לך להתעדכן יותר בעניין הסכמי השלום. לגבי טאבה, הייתה זאת הצעה ישראלית של נסיגה מ-97% מאיוש ובתמורה מו"מ על 3% נוספים כולל רצף בין עזה לאיו"ש. הערבים דחו את ההצעה. אין שום הצעה ערבית בטאבה. לפני זה הציע ברק לפתוח בנסיגה מ-92%. התקשורת ועוד איך שמאלנית כי בחרה להפיץ את המיתוס שברק הציע הצעה ללא רצף טריטוריאלי בתוך איו"ש. גם בספר של קלינטון, דניס רוס ושל בן עמי ניתן לראות מה קרה באמת. אצל דניס רוס יש מפות מדוייקות והוא משווה עם ההצעה המזוייפת.
    אחד האנשים שמנציח את השקר הזה הוא שאול אריאל ובמפות שלו הוא מציג את ההצעה של ברק (92%) בקאמפ דייויד כאילו זאת ההצעה מטאבה ואת ההצעה האמיתית של ברק בטאבה (97%) כאילו שזאת ההצעה הפלסטינית. אני מציע לך לקרוא מקורות מהמנים יותר (אלה שהזכרתי) ולא הסילופים שהתקשורת דאווקה בחרה להציג.

    השבמחק